התכופפתי הרבה

התכופפתי הרבה לאחרונה, ואני עדיין רואה את הדברים שלי כמו תריסים, אני לא שומע מוזיקה, אני לא אוהב ים, אני לא מתפתה לשמש, אני ממש חסר תועלת, ומצב הרוח הוא שָׁוא.

ואני הופך לכרית שאף אחד לא ישן ואף אחד לא נשען עליה, חבל?

אני לא יודע מה זה באמת, והסופרת בודדה כמו ינשוף שמחכה לליירה שלה בשמים מלאי ציפורים, סוג של פנטזיה, דמיון צר מאוד.
ואף פעם לא נמאס לי מהתקווה, אולי זו המחלה, דמיון רחב ותקווה צרה.