הוא אהב אותי

הוא אהב אותי כאילו אני נשמתו שלעולם לא בוכה, נשמתו נשחקה, והיא עמדה להיכבות, העני ההוא לא ידע שידי נתנו לו אותה כאור.

בכל פעם שהוא כבה הייתי דופק על הדלת שלו ושר לו שיר, הייתי חסר אונים, אולי הייתי טיפת הגשם שהוא לא רואה, תלויה עליי והוא לא רואה אותי, אולי זו ציפור ש חי בכל הארץ, אולי האוויר הוא הכל, ציפור וירח ולילה ארוך, אתה מנחם אותו במרפסת נושאת פרחי נצח?!

את, ציפורי, פשוט מתגנבת אליי, כמו הצלקת הזו שניסיתי להסתיר מנשמתי, אך לשווא.