אנחנו ולא אף אחד אחר

אנחנו ואף אחד מלבדנו לא מחכים לנצח בדממה, והזמן אינו מכיל אותו ברחמנו.

הייתי לפניך ושריקת הרוח הביאה לנו יסמין עצובה.
הו ליית, חייתי חיים לבנים, והפכתי לשחור של הציפור בשמיים, הפכתי לתעתוע של לילך, אני מתגעגע לזה בכל פעם שאני מרגיש עייף מאוד, כאילו לאובדן יש קשר להבל שלנו. מולדת מצב רוח והפכפך.

אין צורך לדאוג מהקודר, ואין צורך שהקירות יעמדו כגבולות אלכסוניים בין רגלי לראשך.
הקול לא מתכוון לדבר בנשימה כדי להסביר ברעידות בלתי מובנות שהמדרכות שלי ותחושות סטריליות.
העצבות שלך ארוכה, לית'.
אז דמיינו שהאביב ניזון מאמונתכם ושלי, כך שפרחים יצמחו מהאפר.